באמצע המאה ה-16 החלה הרפורמציה הפרוטסטנטית. הכנסייה הקתולית חשה איום וחלק מתגובות הנגד שלה הופנו כלפי היהודים. האפיפיור פאולוס הרביעי פרסם מכתב רשמי לפיו היהודים צריכים לגור בנפרד מהנוצרים. גזירה זאת הביאה להקמת גטו רומא. האפיפיור הבא, פיוס הרביעי, אכף הקמת גטאות באזורים נוספים באיטליה ובהמשך גזר על גירוש כל היהודים ממדינת האפיפיור למעט מאנקונה ומרומא. הגירוש היה בתוקף עד לכיבושי נפוליאון.
למרות הגירושים וההסתגרות בגטאות, בין המאות ה-16 וה-18 נחשבה איטליה למרכז רוחני, נדפסו בה ספרים וחוברו בה חיבורים, יהדות איטליה העמידה רבנים בעלי שם והשפעה כמו שד"ל והרמח"ל.
מסוף המאה ה-18 עד סוף המאה ה-19 היגרו רבים מיהודי איטליה ללוב שהייתה בתקופה של פריחה ושגשוג כלכלי. עד היום שמות משפחה רבים בקרב יהודי לוב כמו: רומאנו, בוארון, ונטורה, תמם ועוד, מעידים על מוצאם האיטלקי.
בשנת 1796 השלים נפוליאון את כיבוש צפון איטליה ותחת כיבושו בוטלו החוקים המיוחדים הנוגעים ליהודים. למרות זאת רק בשנת 1870 עם איחוד איטליה קיבלו כל יהודי איטליה שוויון זכויות. היהודים התערו והשתלבו במדינה החדשה באופן יוצא דופן, בשנת 1871 היו כבר 11 חברי פרלמנט יהודים באיטליה, בשנים לאחר מכן היו ראשי עיר וראשי ממשלה יהודים. היהודים חינכו את ילדיהם לרוב בבתי ספר ממלכתיים לאהבת המולדת האיטלקית ולכיבוד חוקי המדינה.
בשנת 1922 עלה לשלטון בניטו מוסוליני. בשנים הראשונות לשלטון הפשיסטי עדיין זכו היהודים לחופש מלא ולשוויון זכויות. השלטון האיטלקי אפילו ראה בעין יפה את הציונות ומוסוליני גינה בפומבי גזענות ואנטישמיות.
עם עלייתו של היטלר לשלטון בשנת 1933 החל מוסליני לנקוט בצעדים אנטי-יהודים לא רשמיים ובשנת 1938 פורסמו חוקי הגזע. למרות ההגבלות והחוקים באותה עת כמעט ולא הייתה פגיעה פיזית רחבת היקף ביהודים. בתחילה סירב מוסוליני לגרש את אזרחיו היהודים בין היתר על מנת להפגין את עצמאותו כלפי גרמניה. בשנת 1943 נכנעה איטליה בפני בעלות הברית ובעקבות כך פלשה גרמניה לאיטליה ולאחר שבועות אחדים חולקה איטליה לאזור בשליטה גרמנית בצפונה ובמרכזה, בעוד בעלות הברית החזיקו בשאר שטחי המדינה. בשטחי הכיבוש הגרמני הוקמה ממשלת בובות איטלקית והחלו לבצע את הפתרון הסופי ומבין 44,500 יהודים שחיו באיטליה לפני מלחמת העולם השנייה, לפחות 7,682 נספו בשואה.
כיום יש באיטליה 21 קהילות יהודיות וכ-35,000 יהודים. הקהילות מאוגדות תחת ארגון הגג "איגוד הקהילות היהודיות של איטליה" שמייצג אותם מול הממשלה. ברחבי איטליה ניתן למצוא אתרים רבים למורשת יהודית וביניהם; מוזיאונים, בתי-כנסת, שכונות יהודיות עתיקות, אתרים ארכיאולוגיים ועוד.
בישראל ישנם כ-10,000 יוצאי איטליה מתוכם 3,000 חברים בארגון יוצאי איטליה, ישנם שני בתי כנסת איטלקיים ומוזיאון ליהדות איטליה בירושלים.
לפרטים נוספים
הקהילה היהודית באיטליה היא אחת העתיקות באירופה. יהודים התיישבו באיטליה כבר במאה השנייה לפנה"ס כאשר האזור נשלט על-ידי הרומאים. היהודים התיישבו בעיר באזור רומא ופרבריה.
בשנת 69 לאחר דיכוי המרד הגדול הגיעו לאיטליה שבויים מיהודה שנפדו על-ידי היהודים המקומיים. מספרם של היהודים ברומא באותה העת מוערך בכ-50,000, כ 10% מאוכלוסיית העיר. הם הקימו 12 בתי כנסת ומספר ישיבות ששמרו על קשר עם היהודים והחכמים בארץ ישראל. יהודים נוספים התיישבו ברחבי האימפריה הרומית לאורך נתיבי המסחר ובנמלים שמהם נערך המסחר עם ארצות אגן הים התיכון.
במאה הרביעית, עם התפשטות הנצרות באימפריה הרומית, הורע מצבם של היהודים בחלק מהאזורים. במדינת האפיפיור שכללה את רומא וחלקים אחרים מאיטליה נהנו היהודים מיחס טוב יותר מאשר באזורים אחרים. הכנסייה באותה העת התייחסה ליהודים באופן טוב יחסית מסיבות כלכליות ומסיבות דתיות, היהודים היוו עדות חיה לראשית דרכם של הנוצרים. למרות זאת במאה החמישית חלה ירידה במספר היהודים באיטליה, ממאות אלפים לעשרות אלפים בלבד.
בסוף המאה ה- 12 החלו האפיפיורים במהלכים שמטרתם הרשמית הייתה להפריד בין היהודים לנוצרים. בפועל צעדים אלו התבטאו בהגבלות פיזיות וכלכליות, משפילות בחלקן, כמו חובה לשאת אות קלון ואיסור להסתובב ברחובות בשבוע שלפני פסחא. במאה ה-13 התנהל באירופה מסע תעמולה נגד התלמוד בטענה שהוא מתיר ליהודים לרמות גויים ושהוא מסית לכפירה בנצרות. השיא של מסע התעמולה היה משפט פריז שבסופו גם ברומא ניתנה הוראה לשריפת התלמוד.
עד סוף המאה ה-19 הייתה איטליה מורכבת מעשרות מדינות וערים עצמאיות או עצמאיות למחצה, שכל אחת מהן ניהלה ריבונות עצמאית עם חוקים ומנהל ציבורי משל עצמה. הגבלות במדינת האפיפיור השפיעו על היחס ליהודים בשאר הארצות באיטליה, אך המדיניות והיישום היו שונים בין המדינות לפי שיקולים כלכליים ומדיניים של מנהיגי האזור. גם ההתפתחות של יהודי איטליה הייתה שונה בהתאם לאזורים: בצפון איטליה- הוקמו בתי דפוס והתלמוד הבבלי והירושלמי הופץ משם לעוד אזורים באירופה, במאה ה-13 התחזקה שם גם תופעת הבנקאות היהודית. בדרום איטליה התחזקה הקהילה היהודית והוקמו בה מרכזי תלמוד שמהם העבירו בני משפחת קלונימוס את התורה למגנצה עד כי נהוג היה לומר "כי מבארי תצא תורה ודבר ה' מאוטורנטו". בסיציליה סבלו היהודים מרדיפות ובראשית המאה ה-16 גורשו כל יהודי הממלכה שהייתה באותה העת תחת שלטון ספרד. בונציה גדלה הקהילה משמעותית החל מהמאה ה-14 אך תחום מגוריהם הוגבל לרובע מיוחד ופחות ערך שנקרא "גטו". ככל הנראה מקור המילה גטו הוא בבית-יציקה (ג'טו באיטלקית) ששכן סמוך לרובע היהודי. למרות המגבלות שהוטלו על היהודים בגטו היו חיי היהודים בעיר תוססים ומעניינים. היהודים בנו שבעה בתי כנסת ובתי מדרשות אחדים, מהם מפוארים ובעלי ערך ארכיטקטוני ואומנותי.
לפרטים נוספים
היסטוריה ועליה
סיפורים ומנהגים
מתכונים
מלאכות יד
פיוטים
עכשיו תורך
