בתקופת מלחמת העולם השנייה, תחת משטר וישי, הורע מצב היהודים. יהודים שוב לא הורשו לגור מחוץ למלאח, תלמידים יהודים גורשו מבתי הספר ועובדי ממשלה יהודים פוטרו. יהדות מרוקו נפגעה פחות מאלימות ביחס לאזורים אחרים של שלטון וישי. עם זאת, לאחר שחרור קזבלנקה בידי האמריקאים נערך פוגרום ביהודי העיר בעידוד פקידים צרפתיים אנטישמיים.
בשנת 1948 הקהילה היהודית מנתה כ-265,000 בני אדם. הקמת מדינת ישראל עוררה התרגשות רבה בקרב יהודי מרוקו. בעקבות מלחמת העצמאות החלו פרעות ביהודי מרוקו, ורבים נמלטו למדינת ישראל ולצרפת וספרד השכנות מעבר לים. בין השנים 1956-1948 עלו לישראל כ-85,000 יהודים.
בין השנים 1956–1961 עלו לישראל ממרוקו 30,000 יהודים, בתקופה זו נאסר על היהודים לעזוב את מרוקו והעלייה התבצעה באמצעות הברחת היהודים ממרוקו בספינות מעפילים. ב1960 אוניית המעפילים "אגוז" טבעה כשעל סיפונה 44 יהודים שניסו לעלות לארץ, מחציתם ילדים.
בין השנים 1961 עד 1967 עלו לישראל ממרוקו 120,000 יהודים כחלק ממבצע יכין. המספר הכולל של יהודים שעלו ממרוקו, מקום המדינה עד שנת 2000, הוא 248,900 איש. כיום יהודי מרוקו הנותרים מונים כמה אלפים.
לפרטים נוספים
מאמצע המאה ה 12 ועד לשנת 1269 שלטה במרוקו שושלת אל-מוואחידון שהייתה מוסלמית קנאית. אל-מוואחידון שאפו לאסלם את כל המיעוטים תחת שלטונם. על מי שלא התאסלם נגזר גזר דין מוות ומי שכן התאסלם סבל מאפליה. במהלך מסעות הכיבושים של אל-מוואחידון נהרגו אלפי יהודים, רבים מתו על קידוש השם, חלק התאסלמו כלפי חוץ בלבד, חלק התאסלמו וחלק ברחו לארצות אחרות. הרמב"ם פרסם את איגרת השמד כדי להנחות את האנוסים כיצד לנהוג. האבן עזרא חיבר קינה על חורבן קהילות ספרד וצפון אפריקה על ידי האל-מוואחידון.
ב- 1269 עלה לשלטון מייסד השושלת המרינית, אבו יוסף יעקוב ובוטלו הגזרות על היהודים. המרינים פיתחו את מרוקו ובמיוחד את פאס והיהודים לקחו חלק בתהליך השגשוג. עם היחלשות השושלת המרינית הורע מצבם של היהודים ובשנת 1437 התרחשו שוב פרעות ביהודי פאס. בעקבות הפרעות נבנה המלאח הראשון, רובע מסוגר עבור היהודים, בהמשך הוקמו רבעים דומים בערים נוספות והיהודים חויבו לגור רק במלאחים. בשנת 1465 במהלך מרד נגד השושלת המרינית התבצע טבח ביהודי פאס שהותיר יהודים בודדים בחיים מתוך קהילה של אלפים. פרעות דומות התבצעו באותה שנה בקהילות נוספות ברחבי מרוקו.
בעקבות גירוש ספרד ופורטוגל הגיע גל חדש של יהודים למרוקו. המסע שלהם היה רווי קשיים אך הם התיישבו עד מהרה בערי הנמל ובפנים הארץ. בין 20,000-40,000 יהודים הגיעו מחצי האי האיברי למרוקו. נוצרו במרוקו שתי קהילות יהודיות: "התושבים" יהודי מרוקו שהתגוררו שם במשך דורות ו"המגורשים". המגורשים נתקלו בשאלות הלכתיות רבות, חלקן התעוררו בעקבות ההבדלים ההלכתיים שהיו בינם לבין יהודי מרוקו, וחלקן בעקבות גירוש ספרד. בעקבות זאת חובר ספר התקנות של פאס שהפך עם הזמן לקודקס ההלכתי של יהודי מרוקו וגישר בין "התושבים" ל"מגורשים". עם הזמן היטשטשו הגבולות והקהילות השתלבו אחת עם השנייה.
מאמצע המאה ה-16 שלטה במרוקו השושלת הסעדית שהתייחסה ליהודים באופן חיובי. יהודים מונו לתפקידים רמי מעלה בממשל ובדיפלומטיה, ביניהם השגריר היהודי דון שמואל פאלאג'י שתיווך בהסכם השלום בין מרוקו להולנד. יהדות מרוקו הייתה מחוברת ליהדות התפוצות, שאלות הלכתיות הגיעו אל רבני מרוקו מקהילות אחרות בצפון אפריקה ולעתים אף מאירופה.
בתחילת המאה ה-17 נוסדה במרוקו השושלת העלאווית. היחס ליהודים בתקופת שלטונם לא היה עקבי והשתנה לפי הסולטן של אותה תקופה. תחת חלק מהמנהיגים התרחשו פרעות ביהודים והם ידעו תקופות של רדיפות וסבל.
במאה ה-19 החל זרם מואץ של עלייה לארץ ישראל, במיוחד של רבנים חשובים ומשפחותיהם. בשנת 1912 נכבשה מרוקו על-ידי צרפת והפכה למדינת חסות שלה. למרות שהיהודים בה לא קיבלו זכויות והגנה כפי שזכו היהודים באלג'יריה ותוניסיה, חל שיפור לטובה במצב היהודים. משנה זו ועד לשנת 1948 השתלבו היהודים בחיי המדינה ואף בפוליטיקה המקומית. הצרפתית הפכה לשפה שניה במרוקו ובקרב היהודים במיוחד. חלקים ניכרים מבני המעמד הבינוני והגבוה היהודיים הזדהו עם השלטון הצרפתי ואימצו את התרבות הצרפתית. עיתונים יהודים בצרפתית יצאו לאור, סטודנטים יהודים ממרוקו יצאו ללמוד באוניברסיטאות בצרפת וספרד, ויהודים החלו לגור בשכונות האירופאיות מחוץ למלאח.לפרטים נוספים
בין המאה ה-8 למאה ה-10 שלטה במרוקו השושלת האידריסית. בתקופתו של אידריס הראשון סבלו היהודים מגזרות ורבים נמלטו לתוניסיה. בנו אידריס השני היה שליט סובלני בהרבה, הוא הניח ליהודים לחיות את חייהם בשלווה, הזמין את היהודים להתיישב בעיר פאס והפך אותה לעיר הבירה. בתקופת השושלת האידריסית הוקמה אוניברסיטת "אל-קראווין" בפאס והעיר הפכה למרכז אינטלקטואלי מוסלמי וגם למרכז רוחני ואינטלקטואלי יהודי. מלומדים יהודים רבים פעלו או נולדו בפאס, ביניהם המשורר ומחלוצי תחום הבלשנות השמית יהודה אבן קריש. מעמדם של יהודי צפון אפריקה עלה בקרב יהודי התפוצות, ובסוף המאה ה10 ישיבת ארץ ישראל החלה להיות מונהגת על-ידי גאונים שהגיעו מצפון אפריקה.
באמצע המאה העשירית החלה השושלת האידריסית להידרדר, הם נלחמו בשבטי הזנאטה הברברים. האידריסים עצמם אימצו בתקופה זו את המנהגים ואת התרבות הבֶּרְבֶּרִית על אף מוצאם הערבי. בשנת 1033 כבשו שבט הזנאטה את העיר פאס וטבחו ביהודים. כ 6000 יהודים נרצחו, נשים יהודיות רבות נלקחו בשבי, רכוש יהודי נגזל והופקע. על רקע המצב המעורער עזבו רבים מחכמי ועשירי מרוקו היהודים אל ספרד, איטליה, מצרים וארץ-ישראל.
באמצע המאה ה-11 הצליחה שושלת אל מוראביטון לאחד מספר שבטים ברברים ולכבוש את מרוקו וספרד המוסלמית. שלטון אל מוראביטון שרד עד אמצע המאה ה-12 ובמהלך תקופה זו נהנו היהודים מביטחון יחסי. מספר יהודים עבדו כרופאים בחצר המלוכה, מספר יהודים שימשו כיועצים מדיניים ומשוררים ואנשי רוח יהודים רבים פעלו בתקופתם.
לצד הביטחון היחסי חלה גם הידרדרות ביחס כלפי היהודים. הוטל עליהם מס גדול וחלק מרכושם הוחרם, נאסר על יהודים להתיישב בעיר מרקש ונגזר כי יהודי שיתפס בעיר בשעות הלילה יומת. כנראה שההגבלה האחרונה לא הייתה תקפה ליהודים ממעמד גבוה.
לפרטים נוספים
מורכבת משלוש קהילות שונות בעלות רקע היסטורי ותרבותי שונה שהגיעו בתקופות שונות:
יהודי מרוקו הראשונים הגיעו על-פי עדויות ארכיאולוגיות במאה ה-2 לספירה בעקבות הרומאים והפיניקים. הקהילה היהודית השנייה היא של מגורשי ספרד ופורטוגל שהגיעו בסוף המאה ה-15 והמאה ה-16. הקהילה השלישית המשמעותית היא יהדות הרי האטלס, יהודים שחיו באזורים הכפריים וההרריים- הברברִים.
לאורך כל הדורות הייתה מרוקו מרכז של יצירה ותרבות יהודית, ספרות ושירה עברית.
על פי המסורת יהודים הגיעו למרוקו כבר בימי בית ראשון עם ספינות של הפיניקים. העדויות הארכיאולוגיות הראשונות הן מהמאה השנייה לספירה ומצביעות על כך שיהודים ישבו שם בתקופה הרומית, התגוררו בערי החוף ועסקו כנראה במסחר. קהילה יהודית המשיכה להתקיים באזור גם בתקופה הביזנטית.
בסוף המאה השביעית נכבשה מרוקו בידי המוסלמים. לרוב שלטו על מרוקו שושלות מוסלמיות עצמאיות בגלל הריחוק הגיאוגרפי ממרכזי החליפות המוסלמית. היהודים חוו עליות ומורדות במצבם ובמעמדם בהתאם למי שהיה אז בשלטון ובהתאם למידת היציבות האזורית. היהודים נחשבו לד'ימים- בני חסות וחלו עליהם חוקי עומר. רמת האכיפה של החוקים השתנתה בין שליט לשליט.לפרטים נוספים
היסטוריה ועליה
סיפורים ומנהגים
מתכונים
מלאכות יד
פיוטים
עכשיו תורך
