פרשת דרייפוס, בשנת 1894, סימלה את הפער שבין השתלבות מלאה של היהודים בחיי האומה הצרפתית, לבין האנטישמיות העמוקה שהייתה קיימת בה. אלפרד דרייפוס, קצין יהודי בדרגת סרן, הואשם בריגול לטובת גרמניה. הוא הועמד לדין בבית משפט צבאי, למרות שלא היו ראיות ממשיות נגדו ונמצא אשם בבגידה. הוא נידון למאסר באי השדים לכל חייו, דרגותיו הצבאיות נשללו ממנו בטקס פומבי משפיל, בעוד קהל הצופים צועק "מוות ליהודים". לאחר הרשעתו וכליאתו של דרייפוס ניסו רבים להוכיח את חפותו. בין הנאבקים לטיהור שמו היו הסופר והפובליציסט הנודע- אמיל זולא.
בתחילת המאה ה-20 טוהר שמו של דרייפוס והוא זוכה מכל אשמה. הזיכוי הביא להכרה חלקית של החברה הצרפתית והממסד בעוול שנגרם ליהודים בעקבות המשפט. יהודים רבים החלו להגר לצרפת ממזרח וממרכז אירופה ומאגן הים התיכון.
ערב מלחמת העולם השנייה היו בצרפת כ-300,000 יהודים, שני שליש מהם בפריז. רק מחצית מהיהודים היו מצרפת במקור והמחצית השנייה היו יהודים שהיגרו אליה. עם כיבושה של צרפת בידי הגרמנים במאי 1940 חולקה צרפת לשני חלקים: האזור הצפון-מערבי היה תחת כיבוש גרמני, והאזור הדרום-מזרחי תפקד כמדינה "ריבונית" – ונקרא צרפת של וישי, בת ברית לגרמנים. כ-76,000 מיהודי צרפת (כרבע מיהודי המדינה) נשלחו למחנות ההשמדה. מתוכם שרדו כ-2500 בלבד. כ-23,000 יהודים מתוך אלו שנשלחו להשמדה היו בעלי אזרחות צרפתית.
לאחר המלחמה היגרו אל צרפת יהודים במספרים גדולים. מיד לאחר המלחמה התיישבו בה פליטים ממזרח אירופה ומרכזה. עם הרעת מצב היהודים במצרים בשנות ה-50 הגיעו לצרפת הגיעו כ-19,000 יהודים. סיום הקולוניאליזם הצרפתי בצפון אפריקה הביא להגירה המונית של כ-400,000 יהודים מתוניסיה אלג'יריה ומרוקו. בכך הפכו יהודי צפון אפריקה לרוב בקהילה היהודית בצרפת.
בראשית המאה ה-21 בעקבות האינתיפאדה השנייה חלה עלייה בתקריות האנטישמיות כנגד יהודים בצרפת. התנכלויות אלו הובילו לגלי הגירה של יהודי צרפת. חלקם פנו למדינות כמו קנדה, ארה"ב ואנגליה וחלק גדול עלה לישראל. נכון ל-2015 חיים בישראל כ-210,000 יהודים ממוצא צרפתי. כיום חיים בצרפת כ 400,000 יהודים. לרוב הקהילה זיקה חזקה לישראל וליהדות. לפרטים נוספים
המהפכה הצרפתית בשנת 1789 שינתה את מעמד היהודים מקצה אל קצה. יהודי צרפת שמנו אז כ-40,000 איש זכו לשוויון זכויות מלא והוכרו כאזרחיה של הרפובליקה החדשה. ביטול הסמכויות של אנשי כמורה והוצאתם להורג של מסיתים דתיים תרמו אף הם לירידת האנטישמיות. בתחילה טענו ראשי המהפכה כי היהודים הם "אומה בתוך אומה", ואשר על כן אין להתחשב בהם כאזרחים שווי זכויות, אך בשנת 1791 יצא חוק שהעניק שוויון זכויות מוחלט ליהודים - האמנציפציה. לאחר שזכו לשוויון זכויות מלא חלה פריחה וצמיחה בקרב יהדות צרפת, יהודים השתלבו בבירוקרטיה, בצבא, בספרות, באקדמיה ובעיתונות.
בתחילת המאה ה-19 תחת שלטונו של נפוליאון הועלתה שוב שאלת מעמדם של היהודים. נפוליאון כינס אסיפה שנקראה "אסיפת נכבדי היהודים". באסיפה נשאלו המשתתפים 12 שאלות שבחנו את יחסם של היהודים לאומה הצרפתית, ובדקו האם האמונה הדתית סותרת את החוק הצרפתי. הנכבדים השיבו לשאלותיו של נפוליאון תשובות שהניחו את דעתו אך עם זאת הוא בחר לחוקק את "הפקודה המחפירה" שהטילה עליהם הגבלות וצמצמה את זכויות החירות והשוויון שהוענקו להם ב-1791. בפקודה נקבע כי יהודי הרוצה לעסוק במסחר נדרש להוציא רישיון שתוקפו שנה בלבד. כמו כן נקבע בפקודה כי היהודים חייבים לשרת בעצמם בצבא ואינם רשאים לשלוח מחליף במקומם, כפי שהיה נהוג עד אז. גם מקומות המגורים של היהודים הוגבלו. תוקפה של הפקודה נקבע לעשר שנים.
בשנת 1860 הוקם בצרפת הארגון היהודי העולמי הראשון "כל ישראל חברים". באותה תקופה החלו לגבור בצרפת מגמות לאומניות, אליהן נלוותה אנטישמיות הולכת וגוברת בשורות הימין הקתולי.לפרטים נוספים
במאתיים השנים הבאות גורשו והוחזרו היהודים פעמים רבות מצרפת. בשנת 1306 היה הגירוש הגדול מכולם, פיליפ ה-4 פרסם צו האוסר על היהודים להתגורר בשטח צרפת. כעבור 11 שנה החזיר בנו, לואי העשירי, את היהודים תחת הגבלות: לבישת טלאי זיהוי ואיסור תביעת רכוש או ממון שהיה שייך להם לפני גירושם. היהודים ששבו לצרפת סבלו מרדיפות, הגבלות על משלח היד, פוגרומים וחטיפות ילדים. בשנת 1348 בוצע טבח המוני ביהודים, לאחר שהם הואשמו בהפצת מגפת המוות השחור. הגירוש האחרון של יהודים מצרפת היה בשנת 1394 כאשר שארל השישי הוציא צו לגירושם המוחלט של היהודים מכל הנחלות שלו. ב 1498 כבר לא נותרו כמעט יהודים על אדמות צרפת כולל במחוזות העצמאיים, רק באבניון וסביבתה במחוזות שהיו תחת שליטת האפיפיור הורשו היהודים להישאר.
כאשר מתייחסים ליהודי צרפת יש לייחד תשומת לב מיוחדת ליהדות פרובאנס. בימי הביניים החלק הדרומי של מה שאנחנו מגדירים כיום צרפת נקרא פרובנס. פרובנס הייתה מדינה נפרדת לחלוטין פוליטית, תרבותית ולשונית. יהודי פרובנס סבלו מרדיפות קשות, אך בניגוד ליהודי צרפת הם לא גורשו עד לסוף המאה ה-15. היהודים בפרובנס דיברו פרובנסלית יהודית שהייתה מושפעת מצרפתית ומספרדית. יהדות פרובנס הייתה מושפעת הן מצרפת והן מספרד גם במנהגים ונוסח התפילה. בפרובנס התקיימה יצירה יהודית מקורית ונוצרה שם הגות, פרשנות מקרא, ספרות פילוסופיה וקבלה. בין היוצרים שזכו לשם הכולל "חכמי פרובנס" נמנו: הרד"ק, רלב"ג, המאירי, רבי יונתן הכהן מלוניל, רבנו זרחיה הלוי (בעל המאור), הראב"ד, בנו רבי יצחק סגי נהור ועוד רבים אחרים. יהדות פרובנס כמושג תרבותי באה אל סופה בשנת 1481, כשמלך צרפת, לואי ה-11, סיפח את פרובנס עם צרפת.
בתקופת הרנסאנס השתפר מצבם של היהודים בצרפת. החילון וירידת מרכזיותה של הדת סייעו ליהודים להשתלב בתחומים ומקצועות שהיו חסומים בפניהם עד אז. בתקופה שבין הרנסאנס ועד למהפכה הצרפתית צמחו בצרפת אנשי רוח, סופרים, מוזיקאים ומשכילים יהודים. לפרטים נוספים
קהילת יהודי צרפת היא אחת העתיקות והמפוארות בקהילות אירופה. ההרכב שלה השתנה מאוד במאה האחרונה. ההיסטוריה של הקהילה רצופה עליות ומורדות והיא כוללת תקופות של שגשוג וסובלנות לצד תקופות של אנטישמיות והגירה ממנה.
התיעוד הראשון של יהודים שהגיעו לאזור צרפת הוא מהמאה הרביעית כשצרפת נקראה גאליה. מאז ועד היום חיו תמיד יהודים על אדמת צרפת.
במאה ה-8 התחלפה השושלת המרובינגית בשושלת הקרולינגית ומעמדם של יהודי גאליה השתפר מבחינה כלכלית וחברתית. באותה עת החלה תנועה גדולה של סוחרים יהודים מבבל שיצאו למסעות ברחבי העולם ובמיוחד לאזור שהם כינו "אשכנז": צרפת וגרמניה. הקרולינגים רצו להשאיר את אותם יהודים על אדמת גאליה ועל-כן הציעו להם כתבי זכויות מרחיקי לכת. תקופה זאת הייתה תקופת של שפע ושגשוג עבור היהודים. היהודים נהנו ממעמד חברתי וכלכלית גבוה, הקשר עם היהודים בגרמניה אפשר ליהדות אשכנז כולה פריחה תרבותית וקהילתית. במאה ה-11 מעמד היהודים בצרפת עלה אף יותר, הוקמו בה מרכזי תורה וישיבות וראשיהם התפרסמו בעולם היהודי, ביניהם: רש"י, רבנו גרשום ורבי אליהו הזקן.
האידיליה שבה חיו היהודים השתנתה עם תחילתם של מסעות הצלב. סכסוכים פנימיים בשושלת המלוכה הקרולינגית גרמו להיחלשות הממלכה ועליית כוחה של הכנסיה. כמרים ואנשי דת הסיתו נגד היהודים, היהודים נדרשו לשאת טלאי על בגדיהם והרבה מדרכי המסחר נסגרו בפניהם. בין מסע הצלב השני והשלישי סבלו הקהילות היהודיות בצרפת מפוגרומים. בשנת 1240 נערך משפט גדול בפריז שבו דנו האם התלמוד מכיל דברי הסתה וכפירה כנגד הנצרות. חבר השופטים הנוצרי מצא את התלמוד אשם בדין וגזר על שריפת התלמוד. 12,000 עותקים של התלמוד הועלו באש בכיכר של קתדרלת נוטרדאם.
לפרטים נוספים
היסטוריה ועליה
סיפורים ומנהגים
מתכונים
מלאכות יד
פיוטים
עכשיו תורך
