הקהילה היהודית בתוניסיה בעלת שורשים מגוונים. על פי מסורת שעוברת בעל-פה בקרב יהודי ג'רבה, יהודים ראשונים הגיעו לקרתגו- אזור תוניסיה, באניות מהערים צור וצידון יחד עם הפיניקים. ישנה דעה כי יהודים אלו הינם בני שבט זבולון שגבולם הצפוני היה צידון. במאות הראשונות לספירה האזור הפך לפרובינציה רומית והיהודים נהנו מיחס סובלני. מצב זה השתנה עם התנצרות האימפריה, אז החלו רדיפות על רקע דתי במטרה שהיהודים יאמצו את הדת הנוצרית.
בסוף המאה השביעית לספירה כבש הצבא המוסלמי את תוניסיה. כמו במקומות רבים תחת הכיבוש המוסלמי, הוגדרו היהודים כד'ימים- בני חסות והובטח להם ביטחון אישי בתמורה להגבלות. בין המאה ה-7 למאה ה-11 ישב המרכז היהודי בעיר קירואן שבמהרה הפכה למרכז רוחני, כלכלי, תרבותי לכל יהודי האזור. הקהילה היהודית הייתה בקשר עם סורא ופומפדיתא ועם קהילות יהודיות בספרד. ניתן ללמוד ממסמכי גניזת קהיר שבתקופה זאת נהנתה הקהילה היהודית מפריחה כלכלית ותרבותית. יהודי תוניסיה לקחו חלק נרחב בפעילות מסחרית באגן הים התיכון. הסוחרים היהודים בלטו לטובה ברשתות המסחר ומעמדם היה גבוה במיוחד. בקירואן הייתה ישיבה גדולה שבין ראשיה ותלמידיה היו מלומדים גדולים כמו רב ניסים גאון, רבי חושיאל בן אלחנן והרי"ף. מלומדים יהודיים בלטו גם בתחום הרפואה. הרופא האישי של שליט השושלת האע'לבית האחרון ושל שליט השושלת הפאטמית הראשון היה יהודי בשם יצחק בן שלמה הישראלי שגם חיבר מאמרים רפואיים שתורגמו לשפות נוספות.
המקל של סידי מחרז
בסוף המאה ה-11 נוסד הרובע היהודי של תוניס "תארת אל יהוד". המסורת מספרת כי מי שהתיר ליהודים להתיישב בעיר תוניס היה חכם הלכה מוסלמי בשם סידי מחרז וכי אבן הפינה לבית הכנסת העתיק בעיר הונחה בנקודה אליה השליך מחרז את מקלו מן הצריח של המסגד הראשי.
בשנת 1159 כבשה שושלת המווחידון את תוניס. שושלת המווחידון הייתה מוסלמית קיצונית, הם רדפו קשות את היהודים בצפון אפריקה והעמידו בפניהם ברירה בין התאסלמות למוות. יהודים רבים נהרגו על קידוש השם, חלק בחרו להתאסלם וחלק התאסלמו כלפי חוץ אך המשיכו לקיים מצוות בסתר.
בין המאות ה-13 וה-16 עלתה לשלטון השושלת החפצית שכוננה את תוניס כעיר בירה והפסיקה את האלימות כלפי היהודים. מעמדם של היהודים כבני חסות עדיין נשמר אך הם זכו לביטחון ויכלו להתחיל לשקם את הקהילה. בתקופת השושלת החפצית גדלה הקהילה משמעותית בזכות זרם המהגרים היהודים שגורשו מספרד.
לאחר ניצחון הטורקים בסוף המאה ה-16 הפכה העיר תוניס למרכז כלכלי - תרבותי עבור יהודי צפון אפריקה. בסוף המאה ה-16 החלו להגר אליה יהודים מהעיר ליבורנו שבאיטליה לצרכי מסחר וכלכלה. יוצאי העיר ליבורנו היו במקור יהודים פורטוגלים אנוסים ששבו ליהדות באיטליה, הם כונו גראנה או הגורנים. בניגוד ליהודי המקום, הגראנה לא חויבו ללבוש לבוש מיוחד או להתגורר בשכונה מסוימת. הגראנה הקימו קהילה נפרדת אך הקהילות, המקומיות והמהגרים השתלבו לרוב יפה וסייעו זו לזו. בראשית המאה ה-18 חל פירוד בין הגראנה לבין בני המקום התוניסאים הוותיקים יותר שהתבטא בפיצול מוסדות הקהילה ונמשך עד לשנת 1944. הגעתם של יהודי ליבורנו לתוניס יצרה קשרים בין יהודי תוניסיה ליהודי דרום איטליה וכתוצאה מכך לקשרי מסחר מפותחים ופריחה תרבותית בקרב יהדות תוניסיה.
מתוניס תצא תורה
במאה ה 18 בתוניסיה חיו כ 50,000 יהודים שהיו מורכבים משלוש קהילות עיקריות: אל תוו'אנשא שהיו היהודים המקומיים הותיקים, גולי ספרד שהגיעו לאחר הגירושים והגרנא- יהודי ליבורנו. למעלה ממחציתם גרו בעיר הבירה תוניס, והשאר חיו בערים ג'רבה, ספאקס, סוסה, נאבל, אלמהדיה, אלכאף ועוד.
מהמאה ה-16 ועד למאה ה-18 פעלו רבנים חשובים רבים בתוניסיה וחוברה בה יצירה הלכתית רבה בעיקר בתחום התלמוד. היציבות והביטחון שמהן נהנתה הקהילה היהודית בתוניס עודדו את היצירה הרוחנית התורנית בעיר. בקרב יהודי תוניס נפוצה אימרה: "לולא אמרה התורה כי מציון תצא תורה, היינו אומרים כי מתוניס תצא תורה".
במהלך המאה ה-18 סבלו היהודים משתי פגיעות עיקריות בבטחונם. הראשונה, ב-1752כשחיילי צבאו של עלי ביי חזרו מקרב ובזזו את בתי היהודים והנוצרים בתוניס במשך מספר ימים. הפגיעה השנייה והמשמעותית יותר הייתה עם כיבוש תוניס על-ידי אלג'יריה, אז נרצחו אלפים מתושבי העיר ובתוכם יהודים רבים. באמצע המאה ה-19 הגבירו מעצמות אירופה, אנגליה וצרפת את מעורבותן במתרחש בתוניסיה והתערבו במקרים בהם הותקפו יהודים.
ב-1881 נכבשה תוניסיה על-ידי צרפת והיא הפכה למדינת חסות. השלטונות הצרפתיים נמנעו מלהעניק ליהודים אזרחות באופן גורף אך עודדו את הרחבת החינוך הצרפתי וקבלת אזרחות צרפתית בתנאים מקלים. באותה שנה הוקמו בתוניסיה שני בתי-ספר של רשת כי"ח. תוך כמה עשורים כבר עברו רוב ילדי הקהילה ללמוד בבתי-ספר אלו ולא ב"כתאב" החדר המסורתי.
שואת יהודי תוניס
החל מהמאה ה 19 התפתחה בתוניסיה עיתונות וספרות יהודית מודרנית עשירה בעברית, צרפתית ובעיקר בערבית-יהודית. הדור הבא של הסופרים והכותבים במחצית הראשונה של המאה ה-20 כבר כתבו בעיקר בצרפתית ושיקפו בזאת את השינויים התרבותיים שעברו על יהודי תוניסיה. באותה תקופה החלו להקים בתוניסיה אגודות ציוניות, נציגים של הקהילה השתתפו בקונגרסים הציוניים ורבנים גדולים הביעו תמיכה נלהבת בציונות.
ערב מלחמת העולם השנייה חיו בתוניסיה כ-85,000 יהודים, כ-30,000 מתוכם בתוניס, עשרה אחוזים מאוכלוסיית העיר. עליית משטר ווישי בשנת 1940 השפיעה על יהודי תוניסיה לרעה. חוקי האפליה שחלו על יהודי צרפת חלו גם עליהם, הם סולקו ממשרות ציבוריות, נאסר עליהם לעסוק במקצועות חופשיים ורבים נושלו מעסקיהם. יהודי הגראנה זכו להגנה מסוימת מצד הקונסוליה האיטלקית בשל העובדה שהם היו אזרחים איטלקים.
ב-1942 כאשר תפסה גרמניה הנאצית את השלטון הישיר בתוניסיה המצב הדרדר. בחלק מהערים היהודים אולצו לשאת טלאי צהוב, כ-5000 יהודים נשלחו למחנות עבודה ו-24 נוספים למחנות ריכוז. לפי מחקר של ד"ר ויקטור חיון 576 יהודים מתוניסיה נספו בשואה. במאי 1943, שחררו בעלות הברית את תוניסיה מידי הגרמנים. לאחר השחרור התחדשה הפעילות החברתית, הכלכלית והתרבותית של היהודים. בשנת 1945 החלה עליה מתוניסיה לישראל , עד שנת 1953 הגיעו כ 15,000 עולים לארץ. בשנת 1956 קיבלה תוניסיה עצמאות מצרפת והחלה התנכלות של השלטון ליהודים. באותה תקופה התגברה ההסתה בעיתונים התוניסאים כנגד יהודים, וכן גברה העוינות הציבורית נגדם. בשנים שלאחר נסיגת צרפת עזבו את תוניסיה כשמונים אלף יהודים. לאחר מלחמת ששת הימים החריפה השנאה כלפי היהודים, נבזזו חנויות של יהודים ובית הכנסת הגדול הוצת. ב- 197 נרצח הרב מצליח מזוז ברחוב מרכזי בעיר. בשנים לאחר מלחמת ששת הימים מרבית יהודי תוניסיה עזבו- כמחציתם עזבו לצרפת וכמחציתם עלו לישראל .כיום מתגוררים בתוניסיה כ-900 יהודים, רובם מרוכזים בתוניס ובאי ג'רבה.לפרטים נוספים
היסטוריה ועליה
סיפורים ומנהגים
מתכונים
מלאכות יד
פיוטים
עכשיו תורך
