בשנת 1943 נכבשה טריפולי בידי הבריטים, הקהילה היהודית סבלה מבעיות של מחסור במזון, ביגוד ותרופות ועדיין סבלה מיחס עוין מצד הסביבה הערבית. בשנת 1945 בעקבות התעוררות הלאומנות הערבית בלוב פשט המון ערבי על בתי מסחר ובתי כנסת בטריפולי וסביבותיה ורצח 133 יהודים. בפרעות נפצעו יהודים רבים, רכוש נבזז, נשרפו בתי כנסת ובתי מסחר הושחתו. השלטון הבריטי עמד מנגד במשך יומיים תמימים ולפי עדויות מסוימות חלק מהקצינים הבריטים אף נטלו חלק בהסתה. בעקבות האירועים נערכו היהודים להגנה עצמית. בשנת 1948 בעקבות הכרזת העצמאות של מדינת ישראל פרעו שוב הערבים ביהודי לוב ורצחו 14 יהודים. הפעם נתקלו הפורעים בהתנגדות מצד אנשי ה"הגנה" של הקהילה היהודית.
עד תחילת 1949 עלו לישראל 3500 יהודים מלוב בעליה לא לגאלית. בשנת 1949 נפתחו שערי הארץ לעלייה חופשית, עד שנת 1952 עלו מלוב יותר מ 30,000 יהודים, 90% מהקהילה היהודית.
לאחר העלייה הגדולה נותרו בלוב כ 4,000 יהודים שלא זכו לאזרחות או לתעודות זהות. בשנת 1967 נותרו בלוב כ-2,000 יהודים שסבלו מפרעות במהלך מלחמת ששת הימים לאחר המלחמה עזבו כמעט כל היהודים את לוב, מחציתם לישראל ומחציתם לאיטליה. היהודייה האחרונה עזבה את לוב בשנת 2002.
