הקהילה היהודית באיטליה היא אחת העתיקות באירופה. יהודים התיישבו באיטליה כבר במאה השנייה לפנה"ס כאשר האזור נשלט על-ידי הרומאים. היהודים התיישבו בעיר באזור רומא ופרבריה.
בשנת 69 לאחר דיכוי המרד הגדול הגיעו לאיטליה שבויים מיהודה שנפדו על-ידי היהודים המקומיים. מספרם של היהודים ברומא באותה העת מוערך בכ-50,000, כ 10% מאוכלוסיית העיר. הם הקימו 12 בתי כנסת ומספר ישיבות ששמרו על קשר עם היהודים והחכמים בארץ ישראל. יהודים נוספים התיישבו ברחבי האימפריה הרומית לאורך נתיבי המסחר ובנמלים שמהם נערך המסחר עם ארצות אגן הים התיכון.
במאה הרביעית, עם התפשטות הנצרות באימפריה הרומית, הורע מצבם של היהודים בחלק מהאזורים. במדינת האפיפיור שכללה את רומא וחלקים אחרים מאיטליה נהנו היהודים מיחס טוב יותר מאשר באזורים אחרים. הכנסייה באותה העת התייחסה ליהודים באופן טוב יחסית מסיבות כלכליות ומסיבות דתיות, היהודים היוו עדות חיה לראשית דרכם של הנוצרים. למרות זאת במאה החמישית חלה ירידה במספר היהודים באיטליה, ממאות אלפים לעשרות אלפים בלבד.
בסוף המאה ה- 12 החלו האפיפיורים במהלכים שמטרתם הרשמית הייתה להפריד בין היהודים לנוצרים. בפועל צעדים אלו התבטאו בהגבלות פיזיות וכלכליות, משפילות בחלקן, כמו חובה לשאת אות קלון ואיסור להסתובב ברחובות בשבוע שלפני פסחא. במאה ה-13 התנהל באירופה מסע תעמולה נגד התלמוד בטענה שהוא מתיר ליהודים לרמות גויים ושהוא מסית לכפירה בנצרות. השיא של מסע התעמולה היה משפט פריז שבסופו גם ברומא ניתנה הוראה לשריפת התלמוד.
עד סוף המאה ה-19 הייתה איטליה מורכבת מעשרות מדינות וערים עצמאיות או עצמאיות למחצה, שכל אחת מהן ניהלה ריבונות עצמאית עם חוקים ומנהל ציבורי משל עצמה. הגבלות במדינת האפיפיור השפיעו על היחס ליהודים בשאר הארצות באיטליה, אך המדיניות והיישום היו שונים בין המדינות לפי שיקולים כלכליים ומדיניים של מנהיגי האזור. גם ההתפתחות של יהודי איטליה הייתה שונה בהתאם לאזורים: בצפון איטליה- הוקמו בתי דפוס והתלמוד הבבלי והירושלמי הופץ משם לעוד אזורים באירופה, במאה ה-13 התחזקה שם גם תופעת הבנקאות היהודית. בדרום איטליה התחזקה הקהילה היהודית והוקמו בה מרכזי תלמוד שמהם העבירו בני משפחת קלונימוס את התורה למגנצה עד כי נהוג היה לומר "כי מבארי תצא תורה ודבר ה' מאוטורנטו". בסיציליה סבלו היהודים מרדיפות ובראשית המאה ה-16 גורשו כל יהודי הממלכה שהייתה באותה העת תחת שלטון ספרד. בונציה גדלה הקהילה משמעותית החל מהמאה ה-14 אך תחום מגוריהם הוגבל לרובע מיוחד ופחות ערך שנקרא "גטו". ככל הנראה מקור המילה גטו הוא בבית-יציקה (ג'טו באיטלקית) ששכן סמוך לרובע היהודי. למרות המגבלות שהוטלו על היהודים בגטו היו חיי היהודים בעיר תוססים ומעניינים. היהודים בנו שבעה בתי כנסת ובתי מדרשות אחדים, מהם מפוארים ובעלי ערך ארכיטקטוני ואומנותי.
