מורכבת משלוש קהילות שונות בעלות רקע היסטורי ותרבותי שונה שהגיעו בתקופות שונות:
יהודי מרוקו הראשונים הגיעו על-פי עדויות ארכיאולוגיות במאה ה-2 לספירה בעקבות הרומאים והפיניקים. הקהילה היהודית השנייה היא של מגורשי ספרד ופורטוגל שהגיעו בסוף המאה ה-15 והמאה ה-16. הקהילה השלישית המשמעותית היא יהדות הרי האטלס, יהודים שחיו באזורים הכפריים וההרריים- הברברִים.
לאורך כל הדורות הייתה מרוקו מרכז של יצירה ותרבות יהודית, ספרות ושירה עברית.
על פי המסורת יהודים הגיעו למרוקו כבר בימי בית ראשון עם ספינות של הפיניקים. העדויות הארכיאולוגיות הראשונות הן מהמאה השנייה לספירה ומצביעות על כך שיהודים ישבו שם בתקופה הרומית, התגוררו בערי החוף ועסקו כנראה במסחר. קהילה יהודית המשיכה להתקיים באזור גם בתקופה הביזנטית.
בסוף המאה השביעית נכבשה מרוקו בידי המוסלמים. לרוב שלטו על מרוקו שושלות מוסלמיות עצמאיות בגלל הריחוק הגיאוגרפי ממרכזי החליפות המוסלמית. היהודים חוו עליות ומורדות במצבם ובמעמדם בהתאם למי שהיה אז בשלטון ובהתאם למידת היציבות האזורית. היהודים נחשבו לד'ימים- בני חסות וחלו עליהם חוקי עומר. רמת האכיפה של החוקים השתנתה בין שליט לשליט.
