קהילת יהודי צרפת היא אחת העתיקות והמפוארות בקהילות אירופה. ההרכב שלה השתנה מאוד במאה האחרונה. ההיסטוריה של הקהילה רצופה עליות ומורדות והיא כוללת תקופות של שגשוג וסובלנות לצד תקופות של אנטישמיות והגירה ממנה.
התיעוד הראשון של יהודים שהגיעו לאזור צרפת הוא מהמאה הרביעית כשצרפת נקראה גאליה. מאז ועד היום חיו תמיד יהודים על אדמת צרפת.
במאה ה-8 התחלפה השושלת המרובינגית בשושלת הקרולינגית ומעמדם של יהודי גאליה השתפר מבחינה כלכלית וחברתית. באותה עת החלה תנועה גדולה של סוחרים יהודים מבבל שיצאו למסעות ברחבי העולם ובמיוחד לאזור שהם כינו "אשכנז": צרפת וגרמניה. הקרולינגים רצו להשאיר את אותם יהודים על אדמת גאליה ועל-כן הציעו להם כתבי זכויות מרחיקי לכת. תקופה זאת הייתה תקופת של שפע ושגשוג עבור היהודים. היהודים נהנו ממעמד חברתי וכלכלית גבוה, הקשר עם היהודים בגרמניה אפשר ליהדות אשכנז כולה פריחה תרבותית וקהילתית. במאה ה-11 מעמד היהודים בצרפת עלה אף יותר, הוקמו בה מרכזי תורה וישיבות וראשיהם התפרסמו בעולם היהודי, ביניהם: רש"י, רבנו גרשום ורבי אליהו הזקן.
האידיליה שבה חיו היהודים השתנתה עם תחילתם של מסעות הצלב. סכסוכים פנימיים בשושלת המלוכה הקרולינגית גרמו להיחלשות הממלכה ועליית כוחה של הכנסיה. כמרים ואנשי דת הסיתו נגד היהודים, היהודים נדרשו לשאת טלאי על בגדיהם והרבה מדרכי המסחר נסגרו בפניהם. בין מסע הצלב השני והשלישי סבלו הקהילות היהודיות בצרפת מפוגרומים. בשנת 1240 נערך משפט גדול בפריז שבו דנו האם התלמוד מכיל דברי הסתה וכפירה כנגד הנצרות. חבר השופטים הנוצרי מצא את התלמוד אשם בדין וגזר על שריפת התלמוד. 12,000 עותקים של התלמוד הועלו באש בכיכר של קתדרלת נוטרדאם.
