יהדות תימן היא קהילה בעלת שורשים עתיקים ביותר. ישנן כמה גרסאות שונות בנוגע להתיישבות היהודית הראשונה בתימן. מסורת יהודי תימן ומחקרים מייחסים את ההתיישבות הראשונה לתקופה שלאחר חורבן בית המקדש הראשון ואת יהודי תימן כצאצאים של שבטי יהודה ולוי. ישנה גרסה לפיה יהודים גלו מרצון עם הישמע נבואות החורבן של ירמיהו כ-40 שנה לפני החורבן. מסורת אחרת מייחסת את ההתיישבות הראשונה לגלות עשרת השבטים. לפי מסורת נוספת יהודים הגיעו לאזור עם מלכת שבא כשחזרה מפגישתה עם שלמה המלך בתקופת הבית הראשון. ממצא ארכיאולוגי שנמצא באזור בשנת 1970 חשף כתובת מימי בית שני העוסקת במשמרות הכהנים. ממצא זה מאשש את ההנחה כי ההתיישבות היהודית בתימן היא לפחות בת אלפיים שנה.
יהדות תימן לא נכנסת לקטגוריה של "יהדות אשכנז" או "יהדות ספרד" אלא שייכת לקטגוריה שלישית "יהדות תימן" . ישנם מאפיינים ייחודיים למסורת התימנית וישנו שוני במנהגים, בתפילות ועוד. מבחינה גיאוגרפית יהודי תימן היו פזורים על-פני שטח עצום וביותר מאלף מקומות ישוב.
משיח שקר
הקהילה היהודית הראשונה הידועה לנו היא מתקופת ממלכת חמיר. ממלכת חמיר נוסדה בשנת 115 לפנה"ס והייתה דומיננטית עד המאה ה6 לספירה. בתקופה זאת מעמד היהודים היה גבוה, הממלכה ספגה השפעות מונותאיסטיות ומסופר שבמאה הרביעית בית המלוכה קיבל עליו את היהדות. המלך האחרון של הממלכה יוסף ד'ו נואס נהג לפי מסורת התלמוד והיה בקשרים עם חכמי טבריה. הוא נלחם נגד הנוצרים החבשים ונהרג בקרב בשנת 525. לאחר נפילתו של ד'ו נואס נפלה ממלכת חמיר ויהודי חמיר היו נתונים לרדיפות ועינויים מצד הנוצרים החבשיים עד לכיבוש האיזור בידי הפרסים בשנת 575. עם הכיבוש הפרסי נוצרו קשרים בין יהודי תימן וליהודי בבל וחל שיפור בחיי היהודים בתימן.
במהלך המחצית הראשונה של המאה השביעית נכבשה תימן על-ידי המוסלמים. היהודים קיבלו מעמד של בני-חסות, נדרשו לשלם מיסים מיוחדים ולחיות תחת תקנות משפילות תמורת חירות דתית וחיי קהילה. בשנת 1165 נגזרו על היהודים גזירות שמד והם נאלצו לבחור בין התאסלמות למוות. רבים בחרו לחיות כאנוסים, מוסלמים מחוץ לביתם ויהודים בביתם. באותה תקופה ולאור המאורעות קם בתימן משיח שקר. יהודי תימן הודיעו עליו באיגרת לרמב"ם שישב אז במצרים וביקשו לדעת כיצד לנהוג. בתשובתו המפורסמת של הרמב"ם הידועה כ"איגרת תימן" הוא מסביר כיצד להבדיל בין משיח אמת למשיח שקר ושולח דברי עידוד ליהודים בתימן. בשנת 1174 נכבשה תימן בידי האיובים וגזירות השמד בוטלו.
בשנת 1545 כבשו העותמאנים את האיזור בפעם הראשונה ושלטו של עד 1636, בזמן הזה סבלו היהודים מהמתיחות בין התושבים המקומיים לשלטון הטורקי. בשנת 1676 שלט בתימן האימאם אלמהדי שהטיל על יהודי תימן גזירות קשות, החריב בתי כנסת והפך אותם למסגדים, אסר על תפילות בציבור ולבסוף הכריז כי יהודים לא יכולים להישאר על אדמת תימן. בעקבות הגזירות בחרו יהודים מעטים להתאסלם, אך הרוב גורשו למוזע, איזור מדברי, שומם וצחיח בקרבה לים סוף. בין הגולים היה רבי שלום שבזי שכתב על סבלות התקופה. היהודים הגולים נאלצו להתמודד עם מחלות, רעב, חום כבד וסופות חול. רבים מבני הקהילה היהודית נספו בתקופה זאת. בנוסף לאובדן בנפש, אבדו רבים מנכסי הרוח: כתבי יד עתיקים, ספרים, שטרות ופנקסי קהילה. כאשר הורשו הגולים לשוב גילו כי רכושם הוחרם והם לא יכלו לשוב לבתיהם.
אעלה בתמר
בשנת 1872 נכבשה תימן בידי העות'מאנים וחל שינוי לטובה בחייהם של יהודי תימן. בתקופה זאת התהדקו הקשרים בין יהודי תימן לקהילות יהודיות אחרות בתפוצות במיוחד סביב נושאים ציוניים.
בשנת 1881 עוד טרם העלייה הראשונה מאירופה, הגיע לארץ גל עלייה ראשון מתימן שכונה בשם "אעלה בתמ"ר" (בתמ"ר הוא שיכול אותיות של שנת העליה תרמ"ב). העולים הגיעו מטעמים דתיים וציוניים, לא נסמכו על כספי החלוקה והיו ידועים ביכולתם לעבוד קשה ולהסתפק במועט. העולים מתימן ספגו לעיתים יחס מנוכר מאנשי הישוב הישן. יהודי תימן המשיכו לעלות לארץ בזמן העליה השנייה, אז נשלח שמואל יבניאלי ממנהיגי תנועת הפועלים בארץ לתימן כשהוא מחופש לרב כדי לעודד את יהודי תימן לעלות. יהודי תימן המשיכו לעלות גם בתקופת המנדט. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה היו בישראל כ 28,000 עולים מתימן.
לאחר הקמת מדינת ישראל פרצו בתימן מהומות כנגד היהודים ומדינת ישראל החלה במבצע "על כנפי נשרים" (נקרא גם "מרבד הקסמים"). במסגרת המבצע עלו לישראל 50,000 יהודים מתימן. בשנים 1952–1954 התקיים מבצע נוסף בו הועלו מתימן עוד אלפי עולים.
עליית יהודי תימן והתאקלמותם בארץ הייתה כרוכה בקשיים ובכאב. העולים שוכנו במעברות בתנאי מחייה קשים, הם התגוררו בצריפים, פחונים ואוהלים כשהם לא מוגנים בפני תנאי מזג האוויר. בהמשך פוזרו העולים ברחבי הארץ- בשכונות ובמושבים חקלאיים שהוקמו עבורם. אחת הפרשיות הקשות הקשורה לעלייה זאת היא "חטיפת ילדי תימן", במסגרתה עלו חשדות כי תינוקות יוצאי תימן נלקחו מהוריהם על-ידי גורמים רשמיים והועברו למשפחות יוצאי ארצות אשכנז.
בתחילת המאה ה 21 נותרה בתימן קהילה קטנה של יהודים. בשנת 2000 החלה רדיפה של יהודים בתימן, שהתגברה בשנת 2008 בעקבות מבצע עופרת יצוקה. רבים מהיהודים הנותרים היגרו לארה"ב בעקבות פעילות של חסידי סאטמר וחלקם עלו לישראל. בשנת 2017 דווח על קהילה של 67 יהודים שחיה בצנעא, רובם מעל גיל 60.
