בין השנים 1711–1835 משלה בלוב שושלת מקומית בשם שושלת בני קרמנלי. עד ל 1793 היחס ליהודים היה אוהד, אך אז עלה לשלטון בטריפולי עלי בורגול האלג'יראי שהשליט משטר אימים והתייחס באכזריות ליהודים. בשנת 1795 הוא סולק מהשלטון ויום סילוקו נקבע כחג ליהודים "פורים בורגול".
בשנת 1835 חזרה לוב לשליטת העות'מאנים מה שהביא לשיפור במעמדם של היהודים.
רוב היהודים התגוררו בשכונות מסורתיות. רבים עסקו במסחר בנוסף עסקו הן בפקידות, חקלאות, מסחר זעיר ורוכלות והן במלאכות הנפחות והצורפות. רבים מיהודי לוב דיברו ערבית בניב יהודי מיוחד המכונה "טריפוליטנית". הסוחרים דאגו להקנות לילדיהם חינוך ושפות אירופיות. בשנת 1876 הוקם בית-ספר יהודי איטלקי לבנים ובשנת 1890 הקים ארגון כל ישראל חברים את בית הספר הראשון שלו בלוב: בית הספר למלאכה לבנות בטריפולי. מוסד זה לימד את תרבות צרפת ואת השפה הצרפתית.
בשנת 1911 נכבשה לוב על-ידי האיטלקים, לאחר הכיבוש האיטלקי קיבלו יהודי לוב מעמד חוקי והחלה תקופה של פריחה ושגשוג עבור היהודים. בתקופה זו נוסדה התנועה הציונית בלוב, הוקמו תנועות נוער ציוניות, נוסדו מוסדות חינוך עבריים והחלה תחיית השפה העברית.
עם חקיקת חוקי הגזע ב-1938 באיטליה החל מעמד היהודים בלוב להיפגע. הילדים היהודים גורשו מבתי הספר הממלכתיים, ורוכזו במוסדות נבדלים. יהודים הושפלו ופוטרו ממשרות ציבוריות. בינואר 1939 סופחה לוב באופן מלא לאיטליה וב-10 ביוני 1940 הצטרפו האיטלקים לקרבות מלחמת העולם השנייה לצד גרמניה הנאצית. בלוב התפרסו 220,000 חיילים איטלקים, ואליהם צורפו 80,000 מוסלמים. מושל לוב איטלו באלבו שהסתייג מן הנאצים, נהרג בתאונת מטוס מסתורית, ומותו הגביר את העוינות המופגנת כלפי היהודים. הללו הואשמו בפומבי בהרס כלכלת לוב.
הבריטים הפגיזו את בנגזי וטריפולי. הרובע היהודי של טריפולי נפגע מההפגזות, 60 יהודים נהרגו, רבים נפצעו ונגרם נזק גדול לרכוש. יהודים רבים ברחו לכפרים ורכושם נבזז בהיעדרם. היהודים שבחרו להישאר בערים סבלו מהתנכלויות מצד השלטונות ומצד שכניהם הערבים.
עם חלוף הזמן הוחמרו חוקי הגזע, יהודי מחוז קירינאיקה נשלחו למחנה ריכוז בשם ג'אדו במחוז טריפוליטניה, גברים בגיל עבודה מטריפולי נשלחו לעבודות כפייה, יהודים בעלי אזרחות של מדינות זרות הוגלו ושאר בני הקהילה סבלו מחוקים מפלים והתנכלויות. על-פי נתוני יד ושם מתוך אוכלוסייה של 30,000 יהודים נספו 712 יהודים.
