בג'רבה יום לפני החתונה היו מתכנסות חברות, שכנות ובנות משפחה של הכלה בבית ושרות לה תוך כדי שמורחות אותה בבצק. מסיבת רווקות זו כונתה "לילת אל תפיל" (ליל הבצק). הן האמינו שעל ידי מריחת הבצק עורה של הכלה יהיה לבן ורך יותר וכך מרחו אותו על רגליה ועל ידיה. אם החתן היא שפתחה את הטקס על ידי מריחת משחה מיוחדת מזכוכית טחונה מעורבבת עם חלבון ביצה. הכלה השאירה את התערובת במשך כל הלילה והסירה את הבצק היבש בבוקר בעזרת אימא שלו וחמותה לעתיד. באופן כללי בתוניס האמינו שכלה יפה היא לבנה ומלאה, ולכן לחלק מהנשים עשו דיאטת השמנה רצינית לפני החתונה. אם הכלה הייתה אחראית לתזונת ביתה והחמות לעתיד פיקחה על התהליך שבסופו היה טקס בו גופה הוצג בפני המשפחה כשהסבתא מהללת ומשבחת את יופיה של הכלה. את הכלה הושיבו על שולחן ובמידה ונשבר ראו בכך סימן טוב.
שמונה ימים לפני החתונה שולח הארוס לארוסתו סלסלה מרופדת בבד סטין ובתוכו מתנת נישואין הכוללת פירות, אגוזים, בשמים, תכשיטים ועוד. כל אלו בצירוף שני נרות גדולים שיודלקו תחת החופה. בנוסף, בשבת שלפני הנישואין החתן וחבריו מוזמנים לבית הכלה למשחק של "חטיפת התרנגולת" (כ'תפאן חד'אג'ה). החתן מחפש בכל הבית עוף שלם ממולא ומוכן לאכילה- שהוסתר במקום כלשהו. אחרי שהעוף נמצא כולם חוגגים בסעודה מלאה כל טוב.
טקס החינה: בליל החינה אם החתן מגישה לכלה סלסלת נצרים ("שישתא אלחנה") ובה תכשיטים, בשמים, מטפחות ראש ושבעה זוגות נעליים לכל אירוע- מנעלי בית ועד לנעליים לאירוע חגיגי. החינה עצמה מתחילה ב"תהלוכת הנדוניה" בה כל המוזמנות צועדות ברחוב כשהצעירות שבהן מתהלכות עם סלסלות לראשן. את התהלוכה מובילות אם החתן ואם הכלה הנושאות עששיות עם נרות ("תהלוכת הנרות") כסמל לאור שיאיר את חיי הנישואין של בני הזוג. אם החתן נושאת גם כלי שיש בתוכו קטורת מסורתית ("בכור") לגירוש רוחות רעות. על כף ידה של הכלה מורחים עיסת חינה והיא מניחה מהעיסה על ידיהם של האורחים כסגולה לזיווג וחיים טובים. בג'רבה נהגו גם להניח סביב הכלה מטבעות זהב וכסף לסימן טוב ושפע.
ביום הרביעי לאחר הנישואין נערך משחק בבית החדש של בני הזוג הטריים, בנוכחות כמה קרובים וחברים. הבעל ואשתו מנסים את כוחם בחיתוך של דג והחברים עושים כל מיני תחבולות כדי להפריע לבעל (מגישים לו סכין קהה, מכניסים חתיכת עץ לתוך הדג) ובאופן זה דואגים לכך שהאישה תנצח.
