דבר ידוע הוא שטקס בת המצווה לא היה נהוג ומקובל במרבית הקהילות היהודיות בתפוצות ושמדובר בנוהג מאוחר יחסית. באיטליה, למן המחצית הראשונה של המאה ה-19, הפך טקס הבת מצווה למקובל בקהילות השונות. למעשה, מי שככל הנראה כונן טקס זה היה הרב יצחק פרדו מפדובה באיטליה והוא היה מהראשונים להנהיג זאת בעולם. הקהילה הראשונה שחגגה בת מצווה היא הקהילה בורונה בשנת 1844, משם זה התפשט ליתר הקהילות. בדרך כלל נהגו לערוך טקס קבוצתי בחג השבועות או מיד אחריו. הבנות היו לובשות לבן עם זרי פרחים לראשן ונכנסות בתהלוכה לבית הכנסת שקושט בפרחים וירק, כשמקהלה מלווה אותן בשירה. אחר כך היו אומרות מספר פסוקים, עונות לשאלות שהתכוננו אליהן מראש (על עיקרי היהדות) ובסיום הטקס הרב היה מברך אותן ומדבר על עוצמת וחובת נשים בהיסטוריה ובחיים. כיום במרבית הקהילות חוגגים לכל בת בנפרד כמקובל בשאר העולם למעט קהילות מסוימות ברומא ובונציה שם השתמר המנהג של חגיגה קבוצתית בלבוש לבן בשבועות. לעתים הנערה דורשת דרשה מול הקהילה בבית הכנסת או לאחר קידוש חגיגי. המשפחה גם עורכת סעודה חגיגית אליה מוזמנים משפחה וחברים.
תפילה לבת מצווה
"בָּרוּךְ אַתָּה אֱלֹקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שְגְמֳלַנִי כָל טוּב וְהֶחְיַנִי וְקִיְמַנִי לַזְמָן הַזֶה לָבוֹא בַאֲנָשִׁים וּלְקַבֵּל עוֹל מִצְווֹתֶיך: ה' ה' א-ֵל רָחוּם וְחַנּוּן אֶרֶך אַפַּיִּם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. הִנֵה הַיּוֹם הֲחִלּוֹתִי גֶשֶׁת אֶל הֵיִכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתְךָ לְהִסְתַּפֵּחַ בְנַחֲלָתְךָ: גַּם כִּי נַעֲרָה אָנֹכִי וְאֵין מֵלָּה בִּלְשׁוֹנִי מוּל כְּבוֹד רוֹמְמוּתְךָ אַל נָא תִמְאָסֵנִי. כִּי מִפִּי עוֹלָלִים וְיוֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז. וּתְנוֹבֵב לְשׁוֹן גְּמוּלֵי חָלָב וַעֲתִיקֵי מִשָּדַיִם לְהִשְתַּבֵּחַ בִּתְהִלָתְךָ: אֵ-ל אֱלֹקֵי הָרוּחוֹת לְכָל בָּשָׂר מִי כָמוֹךָ מוֹרֶה הַמְלַמִּד לְיִשְׂרָאֵל דַּעַת: מִשָּמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין. תּוֹרָה צִוָֹה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִילַת יַעֲקב. הִיא חַיֵּינוּ וְאֹרֶך יָמֵינוּ: וּבַמֵּה תְּזַכֶּה נַעֲרָה אָרְחָהּ לִשְׁמׁר כִּדְבָרְךָ: יַחֵד לְבָבִי לְיִרְאָה אֶת שִׁמְךָ וְהַדְרִיכֵנִי בַּאֲמִתְךָ לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְחֻקֵּי צִדְקְךָ וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁך וּבְלִמּוּדֵי חָכְמָתְךָ: אֲדַבְּרָה נֶגֶד הַמְתַּעַתְעִים וְלֹא אֵבוֹש. בְּשֵׁם אֱלֹקֵי אֲבוֹתַי אֶדְגּוֹל וְלֹא תִכְבַּדְנָה יָדַי. תַבַּעְנָה שְׂפָתַי תְּהִלָּה לְהַגְדִּיל תּוֹרָה וּלְהַאֲדִירָהּ וְלֹא אֶחֱשֶׁה: אֶתְפָּאֵר בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי: בְּידָךָ עִתּוֹתַי וּבְיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי: הַחְלִימֵנִי וְהַחְיֵנִי לָלֶכֶת בִּדְרָכֶיךָ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וָחֶסֶד: חַזְּקֵנִי וְאַמְּצֵנִי לִהְיוֹת מֵעֲבָדֶיךָ הַדְּבֵקִים בְּךָ לְהוֹדִיעַ בָּרַבִּים שִׁמְּךָ הַגָדוֹל וְהַנּוֹרָא: וּמָלְאָה הָאָרֶץ וּבֵיְתָך יִקָּרֵא בֵית תְּפִלָּה לְכָל הָעַמִּים: בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: "
מי שברך לבת מצווה
"מי שברך אמותינו שרה, רבקה, רחל ולאה הוא יברך את הנערה (שם הנערה) בת (שם אבי הנערה) שהגיעה לפרקה. אבינו שבשמיים אב הרחמן יגן בעדה וישמור את נפשה. יסיר ממנה כל מחלה ומכל צרה ונזק יצילה. ישמחו בה אביה ואימה ותמצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם ויקים בה (בהן) מקרא שכתוב 'אישה יראת ה' היא תתהלל. תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה' אמן כן יהי רצון".
