באיטליה, כמו במקומות אחרים, היו מנהגים שמטרתם הייתה שמירה על האם והוולד עוד בתקופת ההריון. כך למשל נהגו לשים קמע כסף בצורת סכין, "חרב", ליד מיטתה של האם לעתיד כאשר זו נועדה להגן עליה מפני מזיקים שונים.
בזמן הלידה נהגו נשים לקרוא את מזמור כ' בספר תהילים ("למנצח מזמור לדוד: יענך ה' ביום צרה…") יחד עם בן זוגן שלוש פעמים. המזמור כולל תשעה פסוקים כתשעת חודשי ההריון ושבעים מילות המזמור הם כנגד שבעים צעקות היולדת. היו גם תפילות אישיות שנכתבו לזמן ההיריון והלידה שנמצאו בכתבי יד של סידורי נשים מאיטליה. גם תפילה זו ללידה מקורה באיטליה:
"אוֹדֶה יְיָ בְּכָל לֵבַב כִּי בָּאתִי בִּכְלַל תִּשְׁעָה יְרָחִים וְעַד כֹּה הִצִּילָנִי מִפְּגָעִים רָעִים שֶׁיְכוֹלִים לִפְגֹעַ בְּאִשָׁה הָרָה וּבְוַלְדָּה. הַטּוֹב כִּי לֹא כָּלוּ רַחֲמָיו. אֲשֶׁר עַל כֵּן אֲבַקֵּש רַחֲמִים מִמֶּנוּ שֶׁיִסְעָדֵנִי וְיִתְמְכֵנִי בְּבוֹא הַוָּלָד עֲדֵי מַשְׁבֵּר. וְיִתֶּן בִּי כֹּח לָלֶדֶת אֹתוֹ. אָנָא יְיָ סְעָדֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה וּמִצָּרוֹת תִּצְּרֵנִי בְּאוֹפֶן שֶׁיֵּצֵא הַוָּלָד מִמֶּנִי לְחַיִּים וּלִרְוָחָה וְלֹא יִהְיֶה בּוֹ וְלֹא בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו לֹא נֶזֶק וְלֹא חִסָּרוֹן וְלֹא פֶּגַע וְלֹא מִקְרֶה וְלֹא כְּאֵב וְלֹא צִיר וְלֹא נֶגַע וְלֹא מַחֲלָה וְהָכֵן לִי חָלָב בְּדָדַי מַסְּפִּיק לְהָנִיק אֹתוֹ וְחָנֵּנִי שֶׁאוּכַל לְגַדְּלוֹ לְיִרְאָתְךָ וּלַעֲבוֹדְתֶך. וְתִּשְׁלַח בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה עִמּוֹ שֶׁיִהְיֶה לְאִישׁ מַצְלִיח וְיִתְבָרְכוּ בַעֲבוּרוֹ גַּם נִכְסֵי בַעְלִי. וְהַרְבֵּה גְבוּלֵנוּ בְּתַלְמוּד תּוֹרָה ותֵן לָנוּ אֲרִיכוּת יָמִים וּשְׁנוֹת חַיּים בְּאַהֲבָה וּבְאַחְוָה וּבְשָׁלוֹם לְאַהֲבָה אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךְ. וְתּשְׁמְרֵנוּ מֵעַיִן הָרָע וּמִשֵּׁדִין וּמִמַּזִּיקִין וּמִכָּל צָרָה וְצוּקָה. כִּי אֵל שוֹמְרֵנוּ וּמַצִּילֵנוּ אַתָּה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנִי יְיָ הֱיֵה עוֹזֵר לִי: שְׁמַע יְיָ תְּחִנָּתִי יְיָ תְּפִלָתִי יִקַח: עֲשֶׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתֶךְ: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִּי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגוֹאֲלִי (מתוך ספר התפילות של יהודית קוצר-כהן שנכתב באיטליה ב-1786)
