בלוב חגיגת הבת נערכה במלאות שמונים יום ללידתה ("לילת אלת'מאנין"). החגיגה נערכה בחיק המשפחה ולפעמים עם מוזמנים וסעודה חגיגית. האם הייתה מדליקה נרות, מכינה פולים וחומוס ושולחת גם לשכנים ולקרובי משפחה. היו גם שהכינו חינה ומרחו מעט ממנה על כף יד התינוק. סב התינוקת היה מברך אותה בפסוק משיר השירים- "יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה השמיעיני את קולך, הראיני את מראייך, כי קולך ערב ומראך נאוה". כמו כן, נהגו לחגוג את ה"מסלאתה": בכל בית בו נולד תינוק, הייתה האם מכינה דייסה מחיטים, שעורים, פולים ואפונים שלוקים עם שמן ומחלקת לשכנים בערב שבת בשבוע בו חל ט' באב.
