חג הסיגד נחגג בכ"ט בחשוון ומשמעותו "השתחוויה". מדובר בחג הייחודי ליהודי אתיופיה ומציין את טקס חידוש הברית בין השבים לארץ לבין האל, כפי שמתואר בספר נחמיה. באתיופיה נהגו לחגוג את הסיגד על הר גבוה בכפר אמבובר. יהודים מכפרים שונים צעדו במשך ימים כדי להגיע בזמן לחג. בדומה להכנות לשבת, גם הסיגד כלל הכנות רבות שכללו הליכה לנהר, כיבוס בגדים לבנים, רחיצה וטהרה. הצעידה אל ההר לוותה בתפילות ושירה. הילדים נשאו על ראשיהם ספרי תורה קטנים. הנשים, שלבשו שמלות לבנות, היו שותפות לטקס ונהגו לשאת את ידיהן מעלה בתפילה. היו שנהגו גם לצום ביום זה. בסוף החג הוכנה סעודה גדולה לכלל המשתתפים.
