חג פורים היה נחשב ליום שמחה גדול בתוניסיה וההכנות אליו החלו לפחות שבוע מראש. הילדים נהגו בשבת זכור (שלפני פורים) לשאת בתהלוכה בובה בדמותו של המן הנישאת על אלונקה ברחובות הרובע היהודי. כשהגיעו למקום מרכזי היה אחד הילדים נושא דרשה על המן. בערב פורים נהגו הילדים לשרוף דמות של המן עשויה קרטון או נייר תוך כדי אווירה שמחה וחגיגית.
בתענית אסתר הנערות בתוניס נהגו לגזור תלתל משערותיהן הארוכות ולהשליך אותו לבאר יחד עם תפילה לאסתר שתעניק להן קצת מיופייה. אחרי מלחמת העולם הראשונה, חלק מהבנות הפסיקו לגדל את שערותיהן וכך נתבטל מנהג זה.
את קריאת המגילה נהגו לערוך גם בבתים בערב החג לטובת הנשים שלא תמיד הצליחו להגיע לבית הכנסת. כך גם ביום החג עצמו לפני הסעודה.
לקראת החג נהגה בעלת הבית לאפות "מאקרוד", עוגות מיוחדות מסולת ממולאת בתמרים ועוגות "דבלה"- שהן רצועות פת מגולגלות שמזכירות אוזן בצורתן. לא ידוע על אפיית אזני המן בצורת משולש בתוניס. כדי לשמור על רצף בין נס לנס- שמרו גם עוגות שנאפו בחנוכה ואכלו מהן בפורים.
מנהגים נוספים בפורים: ההורים היו מעניקים מתנות לילדיהם. הארוס היה שולח לארוסתו מתנה יקרה ומגש עם עוגות שנקרא "צינייה". באי בית הכנסת מילאו את כיסיהם במטבעות כסף לחלק צדקה לעניים. גם בבתים הכינו מטבעות לכל דורש שהגיע באותו היום לבקש את "פורימו", מתנת הפורים שלו.
