בלוב היה מקובל שעם קבלת הוסת הראשון היו עורכים לנערה טקס מעבר לבגרות. אם הנערה הייתה מזמינה את הסבתות, הדודות, בנות הדודות וחברותיה של ביתה אל ביתן. האם הייתה מניחה קערית עם שמן וקערית נוספת עם דבש. האם הייתה חופנת את ראשה של הבת ומורידה אותה לכיוון קערית השמן, להביט בהשתקפות. לאחר מכן הייתה טובלת את האצבע שלה בשמן, מושכת אותה לאורך הקערה ומברכת: "מי ייתן שפנייך יאירו ויהיו בריאים וחלקים כשמן". יש שנהגו למרוח את פניה של הנערה במעט שמן מהקערית. טקס דומה נערך עם הדבש. השמן והדבש סימלו את ריכוך פעמיה של הנערה והיוו סגולה לכך שדרכה אל הנשיות תהיה חלקה ומתוקה.
אחרי הטקס הדודות, האמא והסבתות העניקו מתנות לנערה (בדרך כלל תכשיטים). לאחר מכן כל האורחות הוזמנו לארוחה חגיגית שאחריה פצחו בצהלולים ושירים, חלקם שירים שנהגו לשיר בטקס החינה, כמעין איחול ש"בקרוב אצלה".
