בראשי חודשים נהגו בתוניסיה לפקוד בתי קברות. בליל ראש חודש היו נשים מדליקות מנורה עם כוסיות שמן ופתילות ("קאנדיל"- מתלה נרות) ומתפללות. למחרת היו מבשלות סעודה חגיגית עם בשר ומטעמים.
לראש חודש ניסן, שהוא על פי המסורת החודש הראשון בלוח השנה העברי ("החודש הזה לכם ראשון לכם לחודשי השנה"), היה מעמד מיוחד וערב ראש חודש כונה "לילת הבסיסה". ליל הבסיסה הוא ערב חג בו מודים לה' על הטוב והניסים שעשה לעם ישראל ומתפללים שיפתח שערי שמיים וימשיך להשפיע מטובו על בריותיו. בליל הבסיסה היו בני המשפחה מתכנסים בביתם. כל אחד בתורו לוקח שמן ומערבב אותו בעזרת מפתח בתערובת הבסיסה שהיא תערובת של דגנים קלויים, כוסברה וכמון בתוספת סוכריות, סוכר, שקדים ותמרים. מערבבים עד שהתערובת מקבלת מרקם שמזכיר טיט. לאחר כל ערבוב של הבסיסה- המערבב מברך- "אתה ה' הפותח את הכל בלי מפתח, המעניק לכל ביד נדיבה, תן לנו מטובך למען נוכל להיטיב לאחרים, והשפע מטובך על ישראל"- ושאר המשתתפים עונים בצהלולים. את הבסיסה שמזכירה תערובת בנייה נוהגים להכין גם באירועים שונים הקשורים להתחלה חדשה (כמו חנוכת בית או עסק חדש אך גם אירועים כמו זבד הבת, בר מצווה ועוד). המקור לבסיסה הוא המנחות שהובאו למשכן שנעשו מסולת חיטים או שעורה בלולה בשמן. המסורת מספרת שליל הבסיסה הוא מנהג עתיק מזמן הנחת אבן הפינה למשכן שחלק בראש חודש ניסן. לכן הבסיסה מסמלת התחלה, ראשית ובנייה. הבסיסה גם מסמלת פרייה ורבייה, שפע וברכה. יש שאומרים שגם כשהניחו את היסודות לבית המקדש אכלו בסיסה. נשות תוניסיה נהגו גם לאפות עוגות דבש בראש חודש ניסן כברכה לשנה מתוקה. וכדי לשמור על רצף מנס אחד למשנהו- נהגו ביום הזה גם לאכול ממתקים שנשמרו ממשלוחי המנות של פורים.
אם המשפחה, כמו בכל ראש חודש, גם בניסן מדליקה כוסיות שמן עם פתילות ("קאנדיל") אליהן היא מכניסה את תכשיטי הזהב שלה. היו שנהגו גם להכניס טבעות זהב לתוך בלילת הבסיסה, זכר לזהב שתרמו הנשים במדבר לבניית המשכן. כמו כן, ענידת התכשיטים לאחר ליל הבסיסה נחשבת סגולה וברכה. אבי המשפחה טובל אצבעותיו בשמן שאותו מורח על אצבעות בני המשפחה ואל תוך קערת הבסיסה ומברך: "הבסיסה עם המפתח, חון עלינו הפותח הבסיסה פותחת את הצמיחה. חון עלינו יה ריבון, בסיסת ניסן, חון עלינו הרחמן, הבחישה הבסיסה הפותח ללא מפתח, חון עלינו, הפותח". אחרי הברכה כל בני הבית טועמים מהעיסה.
