שירת נשים של נשות תימן היהודיות היא שירה עממית שמושרת בערבית ומבטאת את חיי היומיום של האישה: עבודות הבית, שמחות (כמו החינה והלידה), שירי עצב, שירי אהבה ועוד. הנשים חיברו את השירים והם עברו מדור לדור בעל פה מאחר ורבות לא ידעו קרוא וכתוב. בנות תימן היו ידועות גם בריקוד שלהן שרקדו בשמחות ואף בעבודת הרקמה, הטוויה, קליעת סלים ועבודות קדרות. הנשים שחיו בכפרים עבדו גם בכרמים ובשדות, חטבו עצים, שאבו מים מהבארות (שסחבו בכד על כתפיהן), ארגו, עיבדו עורות ועוד.
דוגמה לשיר משירת נשים, השיר "יא בינת, אנא", בתרגום לעברית:
"עלמה, אבקשך מאביך בשבועה
היכן מקום מגורייך? והיכן גדלת?
אמרה: גדלתי בין בני משפחתי
בין אחיי, בני החיל.
הו עלמה, אבקשך להשקותני
מכדך הצונן השקיני נא.
אמרה: לולי אותם שבעת אחי
אז נפניתי והשקיתיך בעין טובה".
